יקיר חוף הכרמל 2013

יצחק בן הרוש, מגדים
יצחק נולד בשנת 1934 במקנס אשר במרוקו. בשנת 1949 חצי שנה לאחר עלייתם ארצה כנערים צעירים, הגיע יצחק עם קומץ חברים לשטח בור סלעי ריק ושומם ובו הקימו מושב. מושב אשר שמו ניתן לו מתוך שיר השירים - מגדים. כל שעמד לרשותם הייתה האמונה בדרך, התלהבות ורוח חלוצית. יצחק, מסמל יותר מכל את ההתיישבות החקלאית בחוף הכרמל. מאז ועד היום פעיל מסור, נאמן ומייצגם של תושבי חוף הכרמל. מתחילה היה מוביל דרך. ארגן וריכז את בני הנוער במושב הצעיר לפעילות חברתית וערכית משותפת ומובנית. פעילות חינוכית זו הפכה לשם דבר והיוותה דגם ליישובים רבים בהבניית תחום החינוך החברתי. מאז הקמתו ועד היום מעורב בפעילות התנדבותית במושב היקר לליבו. כמדריך נוער ופעיל חברתי פגש את רחל ונשבה בקסמה והשניים הקימו את ביתם במגדים כמובן, שם גדלו שלושת ילדיהם.
לימים התבקש על ידי נציג הסוכנות להעמיד את ניסיונו ואת כישורי המנהיגות החברתית שלו כרכז הנוער במושב צרופה. לאחר מכן מונה למרכז המשק ופעילותו אופיינה ביכולתו להקשיב, לקרב לבבות ולהשכין רוגע קהילתי בד בבד עם הבניית תוכנית פיתוח אשר קידמה מאוד את המושב.
לאחר הניסיון בצרופה עבר לתפקידי ניהול שונים ובמקביל המשיך לייצג את המושבים במרכז החקלאי של תנועת המושבים. במסגרת זו היה מהראשונים לעסוק בסוגיית הקמת ההרחבות לבנים במושבים. במהלך כל השנים מיישם את חזון ההתיישבות הלכה למעשה בהיותו חקלאי פעיל ומצטיין במקביל לכל עיסוקיו למען הציבור. בשנת 1989 נבחר יצחק לתפקיד סגן ראש המועצה האזורית חוף הכרמל בראשותו של אריה שמחוני.
יצחק כיהן בתפקיד במשך 13 שנים בהן פעל במסירות רבה לטובת תושבי האזור. פעל בנחישות וללא לאות למען קידום הפיתוח החקלאי ומעמדם של העוסקים בעבודת האדמה וראה חשיבות רבה בהעצמת הקהילה. שמו של יצחק נקשר בקידום וטיפוח מערך החינוך ובתרומתו הגדולה להעצמת הקשר, ההבנה ותחושת השיתוף בין המושבים והקיבוצים. הקמת המרכז הקהילתי המשותף לכולם מיר"ב בתקופה זו, נובעת מתפיסת העולם השמה את הקהילה המאוחדת ואת נושא החינוך במרכז. גם לאחר פרישתו לגמלאות ממשיך בפעילות ציבורית. כיהן כיושב ראש רשות הניקוז בהתנדבות, ליווה וקידם פרויקטים חשובים בתחום זה. יצחק איש עם לב רחב ואוהב אשר רואה בעשייה למען הכלל דרך חיים וככזה מהווה דוגמה ומופת לכולנו ובעיקר לדור הצעיר היקר כל כך לליבו.

גל נעמי, החותרים
בשנת 1945 נולדה נעמי בקיבוץ החותרים. מאז ומתמיד מקדישה את כל זמנה ומרצה להצלת בעלי חיים ורק טבעי היה שפינת החי של הקיבוץ הועברה כבר לפני 30 שנה לטיפולה. תוך שהיא עוסקת בהקניית ערכי הטבע ואהבת עולם החי לכל ילדי הקיבוץ, החלה לשקם חיות בר. פועלה התפרסם בכל אזור הצפון ופקחי שמורות הטבע מצאו בפינת החי שלה כתובת לבעלי חיים אשר נמצאו פגועים בטבע.
מעשה מופלא זה של הצלת בעלי החיים הפגועים מחייב נכונות לעמוד לרשותם בכל עת ולפעול ביצירתיות ואהבה ללא כל תמורה.
על פעילותה ההתנדבותית הראויה לשבח הוענק לה מגן השרה לאיכות הסביבה.
נעמי לא הסתפקה במתן מרפא לבעלי החיים ובפעילות חינוכית. היא למדה והתמחתה בטיפול ושיקום אנשים באמצעות בעלי החיים. בשנת 2001 הוקמה עמותת "זו חוויה" –המהווה מרכז שיקומי חינוכי ללא מטרת רווח ונעמי רכזת העמותה ומובילת הדרך. קצרה היריעה מלתאר את מעשי החסד המבוצעים על ידה באנושיות, חמלה, מקצועיות, רגישות ומסירות אשר אין להם אח ורע. נעמי בסיוע צוותה ושותפה לחיים ולעשייה, מירון, מאפשרת התנסות חיובית תוך בניית אמון מחודש בבני אדם באמצעות הקשר עם בעלי החיים. דרכי הטיפול שפיתחה, האפשרויות המגוונות שהיא יוצרת למען מטופליה, האווירה הייחודית, המקצועיות והמסירות- הם שמביאים מזור ומרפא רגשי ופיזיולוגי ומייצרים הזדמנות יחידה במינה לחזרה לחיים נורמטיביים, משמעותיים ומספקים.
עמותת "זו חוויה" של נעמי מטפלת בשיקום אסירים, בנערים ונערות הסובלים ממגוון הפרעות נפשיות בדרגות חומרה שונות, נכים הסובלים מקושי בהשתלבות ותפקוד חברתי, ילדים צעירים בסיכון והוריהם, כבדי שמיעה אשר דחייה חברתית פוגענית הינה מנת חלקם, בני נוער בעלי רקע עברייני, נפגעי הלם קרב, קשישים פגועי נפש ועוד.
יופייה הפנימי ואישיותה יוצאת הדופן של נעמי, אהבתה, יכולות הנתינה והחמלה הנדירות שלה, הרגישות והיחס החם לפגועים באשר הם: אנשים או בעלי חיים, ההקשבה ועם זאת המקצועיות והצבת גבולות במקום ובזמן הנכונים – כל אלה מייחדים אותה ומאפשרים לה להגיע ללבו של כל אחד, להעניק שעות של חסד ולהביא למטופליה מזור, תקווה, אמונה כבוד עצמי והעצמה ולפתח בהם את היכולת להיעזר ולעזור לעצמם.
נעמי ועמותת זו חוויה מהווים דוגמא ומופת באזור, בארץ ומעבר לים. פעילותה כאן בחוף הכרמל מזכה את כולנו.

מזרחי יעקוב, צרופה
יעקוב נולד בשנת 1940 בטורקיה. עלה לישראל עם משפחתו אשר נמנתה על מייסדי מושב גבע כרמל. החקלאות כדרך חיים טבועה בו משחר נעוריו.
בשנת 1961 עבר למושב השכן צרופה בו הקים את ביתו עם רעייתו מרסל.
לצד החקלאות התמסר לענייני הציבור והפך עד מהרה למנהיג ומוביל דרך. בתחילה היה מדריך חברתי מטעם הסוכנות ופעל בתקופה מורכבת וקשה, במסירות ראויה לשבח למען בני הנוער במושב. במשך 22 שנים כיהן כרכז הביטחון במושב תוך שהוא מגלה יחס אישי לכל חבר. משנת 1975 ועד עצם היום הזה, 37 שנים ברציפות, הוא משמש כמזכיר וגזבר של האגודה השיתופית, זאת למרות שידוע לכל כי שרות הציבור בקהילה הכפרית מורכב, אינטנסיבי ורגיש. במהלך השנים פעל נמרצות לביסוס כלכלי וחברתי של המושב. באהבה, בתבונה ובמסירות אין קץ פעל ללא מורא והוביל אין ספור תהליכי פיתוח במושב- הכנה ומימוש ההרחבה, קידום תשתיות, העצמת החקלאות תוך שהוא מלווה ומסייע לכל דורש. כל השנים מתבלט בנאמנותו המוחלטת לתושבים תוך היותו קשוב ורגיש לכולם, מגן על זכויותיהם ותורם להעמקת תחושת הערבות ההדדית. מסייע במציאת רעיונות להעצמת הפעילות החברתית והתרבותית בקהילתו. יעקוב רואה את עצמו כשליחם של כולם מצעיר ועד סב ותיק ותושב חדש. אם לא די בכך, במקביל לעבודת האדמה ולעשייה הציבורית במושב, תורם כבר שש עשרה שנה מניסיונו כחבר מליאת המועצה והועדה המקומית לתכנון ובניה. משמש כחבר הנהלה, ואף הוזעק לסייע לחברת כבישי כרמל כיו"ר בהתנדבות על מנת להוציא את החברה ממשבר אליו נקלעה. מעורב ומסייע בתהליכי פיתוח אזוריים חשובים ומרכזיים ובמציאת פתרונות לסוגיות המים והחקלאות. יעקוב משרת ציבור ותיק ובלתי נלאה לצד היותו חקלאי למופת. המעורבות והנתינה החברתית מהווים חלק בלתי נפרד מאישיותו. מסירותו ופעילותו רבת השנים כמשרת ציבור בקהילה וכמתנדב למען הכלל מהווים דוגמא ומופת לכולנו .

נדיב גיורא, מגדים
גיורא בן מעין צבי נולד בשנת 1948. לפני שלושים ושתיים שנה הקים עם רעייתו חיה את ביתם במושב מגדים, שם נולדו הילדים ניצן ולילך. מאז הגעתו למושב תורם מזמנו לפעילות קהילתית לטובת הפרט והכלל. גיורא, סא"ל במילואים, שירת ביחידות ההתנדבות של חיל הים במשך עשרים שנה והיה שותף לפעילויות חשובות ומרתקות למען ביטחון תושבי המדינה. גיורא ניהל את הפרויקט הימי בים המלח ובשנת 1998 יצא ללימודים בארצות הברית בתחום הפוליגרף ומדעי הפשע. החל משנת 2012 משמש כיו"ר איגוד בודקי הפוליגרף הישראלי ובמהלך השנים השיק תוכנות מקצועיות וחשובות בתחום. פעילותו למען הקהילה מאופיינת בצניעות רבה ובנתינה בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס. גולת הכותרת של פועלו זה היא הקמתה של יחידת "שועלי החוף" אשר מטרתה להגן על ביטחונם של חברי המושב. לאחר תקופה ארוכה בה סבלו התושבים מהתפרצויות חוזרות ונשנות לבתיהם אשר סכנו את חייהם ואת רכושם החליט גיורא לשים סוף לתופעה. יזם והקים ארגון המשמש מופת ודגם לחיקוי על ידי יישובים רבים ברחבי הארץ וחשוב מכול החזיר לתושבים את תחושת הביטחון והשקט. בהתנדבות ותוך השקעת מאמץ רב, זמן וידע מקצועי גיבש סביבו קבוצת תושבים איכותיים, השותפים לשמירה על הנפש והרכוש. מיום שנטל על עצמו את המשימה הכרוכה בהבניית מערך אנושי וטכנולוגי מורכב ומקצועי הוא עושה ימים כלילות למען המטרה. בפעילותו הייחודית למען ביטחון התושבים מהווה גיורא נדיב דוגמה ומופת.

סלע מרדכי ז"ל, גבע כרמל
בשנת 1925 נולד מרדכי באפלו שבאלג'יר, בן זקונים להוריו פרץ וחווה סלם. מרדכי סיים את לימודי ההסמכה כרב ומוהל. אביו היה ראש הקהילה בעירו ומכאן אנו למדים שחיידק השרות הציבורי עובר במשפחת סלע בתורשה. בשנת 1947 עלה עם חברו לישראל בעלייה בלתי לגאלית באנייה "יהודה הלוי". האנייה נתפסה על ידי הבריטים וכל נוסעיה הועברו למחנות בקפריסין שם שהו כשנתיים. מרדכי ניסה לברוח מהמחנה אך נתפס ולאחר הקמת המדינה הגיע לישראל הישר למחנה העולים בנתניה. שם במחנה הכיר את אשתו לעתיד אמה-מימי ז"ל. מימי ומרדכי עם קבוצת צעירים עולים מטורקיה וצפון אפריקה החליטו להגשים את חלום התיישבות ויחד עלו לקרקע והקימו את מושב גבע כרמל. אליהם הצטרפו מאוחר יותר אמו ואחיו של מרדכי.
מרדכי שלט היטב בשפה העברית והיה לנציגם של חבריו במושב. רגישותו לזולת, וכישורי המנהיגות שלו הובילו אותו למעורבות חברתית ולתפקיד מזכיר המושב.
הניסיון אשר צבר, היכרותו והבנתו את הקשיים והצרכים גרמו לו לשאוף להשפיע ולפעול מתוך ראייה רחבה ואזורית. בשנת 1961 התמנה לראש המועצה האזורית חוף הכרמל כחלק מהסכם רוטציה עם נציג קיבוצי האזור – גדעון פיליפס ממעין צבי.
זו הייתה הפעם הראשונה בה התמנה נציג המושבים לתפקיד ראש המועצה.
29 שנים היה מרדכי ראש המועצה. 29 שנים בהן פעל ללא לאות ובמסירות יוצאת דופן לקידום האזור ותושביו. החום האנושי המאפיין אותו, וראייתו את הפעילות למען הכלל כדרך חיים והגשמה של החלום הציוני – הם שהיוו את הכוח המניע שלו במהלך השנים הרבות בהן שרת את הציבור. בשנים הראשונות עסק בעיקר בפיתוח וקידום התשתיות הקהילתיות והכלכליות במושבים. הקיבוצים התנהלו באופן עצמאי מול הרשויות והיו זקוקים בשלב הראשון פחות לשרותי המועצה. בזמן כהונתו הצטרפה קיסריה אל המועצה והוסיפה גוון ונופך חדש. מרדכי ראה בביסוס מערכת חינוך איכותית מטרה נעלה ופעל לפיתוח משמעותי של בתי הספר כרם מהר"ל וכפר גלים. בתקופתו הוקם המרכז הימי בשדות ים כחלק מפעילות ענפה לקידום התרבות והספורט. פיתח את כבישי כרמל כמנוף כלכלי. פעל לחיזוק הקשר ולכינון יחסי שכנות טובה עם זיכרון יעקב, פרדיס ועתלית.
מרדכי ביסס במהלך השנים את מעמדו הכלכלי והחברתי של חוף הכרמל תוך הקפדה על הקופה הציבורית, העצמת האמון והנכונות למציאת דרך של פשרה ושיתוף הפעולה בין היישובים השונים במועצה. מרדכי הקדיש את מיטב שנותיו לשירות הציבור כאשר אהבת האדם והדאגה לרווחת תושביו מהווים נר לרגליו ומהווים דוגמה ומופת.

פינטו יצחק, נחשולים
יצחק פינטו או כפי שהוא מוכר על ידי כול – פשוט פינטו, נולד בשנת 1927 בתורכיה.
חלומו ללמוד רפואה נקטע עם כיבוש הנאצים את ארצות הבלקן אשר הביאה את הסוכנות לארגן עלייה מהירה של בני נוער מתורכיה לארץ ישראל. בשנת 1943 מצטרף פינטו לקבוצת בני נוער זו והוא בן 15 בלבד. יחד עם חבריו הגיע לקיבוץ אשדות יעקוב שם עשה את צעדיו הראשונים בארץ תוך שהוא מתבלט כבר אז בכישוריו החברתיים והיצירתיים. בשנת 44 הצטרף להגנה ולאחר מכן לפלמ"ח. במהלך מלחמת השחרור ולאחר כיבוש טנטורה נקרא עם חבריו לעלות למקום כחיל מצב ולהשתתף בקרבות במסגרת חטיבת אלכסנדרוני של צה"ל. טנטורה הוכרזה כיישוב – קיבוץ נחשולים.
נחשולים הוא ביתם של פינטו ואשתו אורה עד עצם היום הזה. בו גידלו את ילדיהם הגר, מיכל וגלעד אשר זיכו אותם בנכדיהם האהובים. פינטו המשיך לשרת במילואים עד היותו בן 51 ולחם במסירות במלחמות ישראל. פינטו מהווה דוגמא ומופת להתנדבות, לתרומה ומעורבות יוצאות דופן בחיי הקהילה. מיד לאחר קום המדינה נשלח לסייע בקליטת בני נוער אשר עלו מתורכיה, ריכז וחינך במשך שנים חברות נוער של עליית הנוער ושימש מופת לחניכיו ועזר להם מתוך תחושת שליחות.
מעורבותו בחיי הקהילה נעשית על ידו בנועם, בטבעיות, ביושר ובחריצות שלא על מנת לקבל פרס. בין השאר, הוציא לאור את עלון הקיבוץ הראשון והתמיד בכך שנים רבות. עיצב את סמל ודגל נחשולים, חנך את הימייה הראשונה עם הסירה הראשונה "הנס בייט" בהיותו מדריך נוער. היה במשך 40 שנה חשמלאי הקיבוץ. פינטו קידם מיזמים גדולים ומורכבים כמו הרחבת הדירות ורישות הקיבוץ במערכת טלפונים ותקשורת. מתעד נאמן ומסור של תולדות הקיבוץ ומשמר ההיסטוריה באמצעות צילום, עריכת מצגות מרשימות ואיסוף פריטים. ריכז את התרבות במשך שנים והפיק אינספור אירועים. שותף פעיל בהפקת חגיגות היובל בחוף הכרמל. וגולת הכותרת: הקמת מוזיאון "מה היה לנו" המציג חפצים ומכשירים מתקופת ראשית הקיבוץ. פינטו מארח רבים הבאים מהאזור ומכל רחבי הארץ לחוות, ללמוד ולהוקיר את ההיסטוריה באמצעות האוסף המרשים בשילוב סיפורים מרתקים ופיקנטיים מן העבר. תמיד עם חוש הומור ואופטימיות. פינטו מהווה בפועלו דוגמא ומופת לנתינה ולמחויבות חברתית, למעשה הציוני ולאהבת האדם.

רם יחיאל, בית חנניה
יחיאל רם נולד בשנת 1918 בתימן. עלה ארצה עם אחיו כנער צעיר ביותר. יחיאל מסמל באישיותו ובדרך חייו את אהבת האדם והארץ.בשנת 1942 התנדב לשורות הצבא הבריטי כדי לסייע במלחמה נגד הנאצים. הצטרף לשורות הפלמ"ח ולחם במסגרת הפלי"ם. הדריך לוחמים בחוף עתלית, פיקד על משטרת היישובים העבריים בנפת חדרה. בחצר ביתו הוטמן סליק לאחסון חומרי לחימה ובחיפוש של הבריטים נתפסו בביתו מסמכים. הוא נעצר ונכלא בכלא לטרון ובהמשך במחנה המעצר עתלית. בכלא הקים בית ספר למען אסירי המחתרות. בגין שהותו בכלא הבריטי הוכר יחיאל כאסיר ציון ואף זכה בעיטור "אסורי שלטון המנדט". יחיאל, לחם בקרבות מלחמת השחרור ואף נפצע בקרב.
לאחר הקמת המדינה, ולאור ניסיונו החינוכי התבקש לפעול להקמת בתי ספר מטעם משרד החינוך. יחיאל פעל ללא לאות והקים כעשרים מוסדות חינוך במקומות שונים בארץ כולל באזורנו. במקביל התנדב ללמד עולים חדשים את השפה העברית. את חלום ההתיישבות מימש בשנת 1956 כאשר קבע עם רעייתו פנינה את בית המשפחה במושב בית חנניה. יחד הקימו בעמל רב משק חקלאי משגשג והוענק לו אות יצואן מצטיין עבור הישגיו. יחיאל ניהל בהתנדבות חוג להנחלת הלשון העברית לתושבי המושב אשר היו ברובם ניצולי שואה עולים ממזרח אירופה. פעל רבות למען קרוב הלבבות והעצמת קהילת המושב. היה מעורב בחיי החברה והתרבות, כתב וביים הצגות אשר הועלו בחגים ובאירועים שונים. במשך שנים התנדב גם למשמר האזרחי בחוף הכרמל.
בנוסף, במשך שנים רבות שימש כראש הוועד של בית חנניה. בין השאר, יזם את הרחבת המושב ופעל ללא לאות ולאורך זמן במושב ואצל המוסדות למען הוצאתה לפועל. הרחבת מושב ראשונה ומוצלחת בחוף הכרמל אשר שמשה דוגמה לכל השאר.
גם כיום לאחר מעל יובל שנים כחקלאי הוא ממשיך ומשכים מידי בוקר לעבודת האדמה במסירות ובאהבה. יחיאל רם – אוהב האדם והאדמה, פועל כל ימיו למען החברה ובפועלו גלום המעשה הציוני במלוא מובן המילה.

שמחוני אריה, עין כרמל
אריה נולד בשנת 1934 בקיבוץ רמת רחל. עם תום מלחמת העצמאות עברה קבוצת חברים עם ילדיהם וביניהם אריה, למחנה המעפילים בעתלית ויחד עם חברי עין הים החלו לבנות ולהקים את קיבוץ עין כרמל. כישורי המנהיגות שלו בלטו מגיל צעיר ומצאו ביטוי במהלך השנים הרבות בהן שירת בצה"ל- החל מיום גיוסו לנח"ל במסגרת בני משקים לפיקוד, דרך קורס הקצינים ושרות כלוחם ומפקד במלחמות ישראל בסדיר ובמילואים. אריה ורעייתו דבורה קשרו את חייהם בחיי עין כרמל ובו הקימו את ביתם ומשפחתם.במהלך כל השנים מילא תפקידים שונים ומגוונים בקיבוץ - השפיע וממשיך להשפיע כמוביל דרך על התהליכים השינויים והתפתחות הקיבוץ . אריה נחשב בעין כרמל למנהיג ולדמות מרכזית בזכות מסירותו נאמנותו ותרומתו הרבה.
אריה שימש כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון בתקופתו של יצחק רבין ז"ל ופעל כבר אז למען חיזוק הדור הצעיר – למען הבטחת עתידה של המדינה. בשנת 1989 נבחר לראשות המועצה האזורית חוף הכרמל. תפקיד אותו מילא במסירות ומתוך תחושת מחויבות ושליחות חברתית ואזרחית המאפיינת אותו. כראש המועצה יזם ופעל בנחישות לקידום טווח רחב של נושאים תוך חיפוש אחר פתרונות יצירתיים אשר לא תמיד נראו בתחילת הדרך. כנציג נאמן של תושביו פעל בהנהלת מרכז המועצות האזוריות ובוועדה הארצית לתכנון ובנייה והשאיר חותמו על תהליכים ארציים בתחום זה. בתקופת כהונתו יצאו אל הפועל רוב הרחבות יישובי חוף הכרמל אשר להן השפעה מרחיקת לכת על האזור ותושביו. אריה תבע את המונח "קהילה של קהילות" המביא לידי ביטוי את ראיית עולמו השמה דגש על החשיבות שבמציאת המאחד והמשותף - איגום ידע משאבים ותהליכים. הכל לצורך חיזוק והעצמה של כל אחת מהקהילות ועיצובן יחד לקהילה מאוחדת המאפשרת שוויון הזדמנויות ואיכות חיים טובה לכל אזרחיה מכל היישובים ובכל הגילאים. כראש המועצה ראה חשיבות ראשונה במעלה בחיזוק מערכת החינוך על כל גווניה. הוביל לפריצת דרך בראיית מערך זה תוך שילוב ואינטגרציה של התלמידים בני הנוער מכל יישובי המועצה בבית הספר המשותף אשר עבר לבעלות ואחריות המועצה. מתוך ראייה רחבה ומלאה של מחויבות המועצה לאזרחיה יזם והקים את המרכז הקהילתי על שם יצחק רבין מיר"ב – כאגף במועצה שיהווה את לב החיים הקהילתיים בחוף הכרמל ויאפשר פיתוח וטיפוח איכות החיים האישיים והקהילתיים בתחומי החינוך הערכי, החברה, התרבות, והספורט. במהלך כל השנים ובכל מעשיו מהווה דוגמה ומופת לעשייה הציבורית מתוך תחושת שליחות ציונית ואזרחית, בצניעות, במחויבות מליאה, דביקות ואמונה בדרך. יותר מכל זכינו אנו תושבי חוף הכרמל ליהנות מפועלו.

שקד מינה, מעין צבי
מינה שקד נולדה בשנת 1933 בחיפה. ילדותה ונעוריה עברו עליה בחיפה ובטבריה.
מינה מציינת השנה יובל שנים לעשייה חינוכית יוצאת דופן.
בתחילת דרכה החינוכית הייתה מינה מורה ומחנכת בבתי ספר שונים ברחבי הארץ.
החל משנת 1964 קיבוץ מעיין צבי הוא ביתה ובו גדלו הבנות אורלי ויעל.
משנת 1974 ניהלה את בית הספר היסודי בו למדו ילדי הקיבוץ יחד עם ילדי כפר גליקסון. בשנת 1979 הקימה ובמשך שש עשרה שנים ניהלה את חטיבת הביניים בבית הספר המשותף חוף הכרמל. במהלך שנים אלה ביססה את התשתית הארגונית והחינוכית של בית הספר. טיפחה צוות מורים וגיבשה השקפת עולם חינוכית ערכית ייחודית. פעלה רבות לאיחוד מעגלי הקהילה השונים בחוף הכרמל והפכה את בית הספר למוסד חינוכי מוערך ביותר. מינה אשת חינוך ומנהלת למופת אשר בפועלה תרמה תרומה משמעותית ביותר לעיצוב והעצמת דמות הדור הצעיר. באישיותה הינה ישרת דרך כנה והגונה. תמיד מסורה לדרכה ולא חסכה מעצמה את שדרשה משותפיה: חריצות, יוזמה וחדשנות, אמונה בתהליך החינוכי, מחויבות אישית לכל תלמיד ושותפות אמיתית. דוגמה אישית עבור מינה מהווה דרך חיים והיא שימשה ומשמשת דוגמה ומופת לצוות החינוכי, להורים ולתלמידים.
במהלך כל השנים במקביל לעיסוקה בתחום החינוך רואה מינה חשיבות רבה במעורבות ותרומה והיא פעילה ושותפה מסורה בתחומים רבים ומגוונים. גם לאחר יציאתה לפנסיה ממשיכה מינה לתרום לחיי הקהילה בחוף הכרמל ובמעיין צבי. במשך שנתיים רכזה את פעילות מכללת המבוגרים בבית הספר המשותף, סייעה לבני נוער בהכנת שעורים וצמצום פערים לימודיים, שמשה כמרכזת משאבי אנוש של הקיבוץ וכגזברית פנים. במקביל סייעה למנהלות הגיל הרך להבנות את התחום גם מבחינה ארגונית וכלכלית ועובדת עד היום במערכת החינוך בקיבוץ.
חברה בועדת תרבות וחברה, אחראית על כספי הועדה ומארגנת פעילויות תרבות וחברה וכיום חברה גם בועדת הביקורת של הקיבוץ. מינה מהווה דוגמה ומופת לתרומה לחברה.