רבקלה אוחנה נולדה בשנת 1946 בברגן בלזן להוריה ציגלר פנינה ושלמה ז"ל שהיו שניהם ניצולי שואה

היא נקראת על שם שתי סבתותיה שנכחדו בשואה.
הוריה הכירו בנערותם לפני פרוץ המלחמה, וכשפורסמו רשימות הניצולים מצא אביה את אימה בבית החולים מטופלת במחלת הטיפוס ע"י רופאים בלגיים. לאחר שהחלימה, נישאו בברגן בלזן. כשהייתה בת שנה החליטו הוריה לעלות ארצה והופנו למחנה עולים בבנימינה. משם עברו להתגורר בצפת. שם עברה עליה ילדותה כבת יחידה בבית שבו ריחפה עננת שתיקה, איפוק והסתגרות מכל נושא השואה.
עם סיום לימודיה בבי"ס היסודי בהצטיינות, קיבלה "סטיפנדיה" שהוענקה לה על ידי נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי והמשפחה עברה להתגורר בחיפה.
במהלך הלימודים בתיכון התרחשה חטיפת אדולף אייכמן ואז נחשפה למשמעות המספרים המוטבעים על ידם של אביה ואימה ולסיפורי הזוועות של הנאצים.
את לימודי התיכון סיימה בהצלחה, עשתה שרות צבאי קצר כמזכירתו של מוטה גור ז"ל ונישאה.
בשנת 1978 הגיעה עם משפחתה לקיבוץ נווה ים והשתלבה במערכת החינוכית של הקיבוץ כסייעת, מורה מחליפה וכגזברית בית הספר המשותף. רבקלה ראתה בפעילות החינוכית כשליחות, וכנציגה בוועדת החינוך של הקיבוץ הובילה את קבלתם של ילדי חוץ לגני נווה ים וכן יזמה את קליטתם בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה.
במשך 2 קדנציות היתה רבקלה נציגת הקיבוץ למליאה, במהלכם הייתה פעילה מאד בפרוייקט בניית היכל התרבות "מוזה". היא סברה שהיכל התרבות לא רק יביא תרבות לאזור אלא גם ייצור תחושת יחד של אנשים מישובים שונים אשר ייפגשו מידי פעם באווירה נינוחה.
כחברה בהנהלת המועצה עסקה באינטנסיביות במיפוי תלמידי חוף כרמל לצד הקמת בית ספר תיכון נוסף "כפר גלים".
רבקהלה האמינה כי בית ספר נוסף הוא לא רק צורך פיזי אלא גם נדבך נוסף לחינוך איכותי ערכי ועשיר אשר יצור אינטגרציה בין ילדי הישובים.
רבקלה נשואה לקובי ולהם 3 ילדים מקסימים, דלית זיו ושלומית מהם היא רווה הרבה נחת.
כיום, מכהנת כמזכירת הפירוק המפעיל ושמה לה למטרה לראות את קיבוץ נווה ים קולט אנשים חדשים, מתגבר על הקשיים ומשתקם. רבקלה מאמינה שיבוא יום וקיבוץ נווה ים יהפוך לפנינה בחוף הכרמל.
רבקלה מילאה את תפקידיה בהתנדבות, באכפתיות ובמוטיבציה גבוהה מתוך רצון לתרום לחברה. בכל מעשיה ניכרים מסירות ואהבה למקום בו היא חיה ולאנשים החיים לצידה.
על כל זאת ועוד, מוענק לה אות "יקיר חוף הכרמל"