אות יקיר חוף הכרמל לשנת 2018

אות יקיר חוף הכרמל לשנת 2018 הוענק לחמישה יקירים

אסיף איזק, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל: "יקירים, בדרככם הערכית והמיוחדת, בפעילות התנדבותית קהילתית רבת שנים, בהטיית שכם ובסיוע לאחר, בעבודה קשה – אתם תורמים את חלקכם בעיצוב ואופייה של חוף הכרמל. כל אחת ואחד מכם הטביע חותם בתחומו! אתם מודל לחיקוי עבור דור העתיד שלנו".

אות יקיר חוף הכרמל הוא עיטור הוקרה אשר מוענק מדי שנה, על ידי ראש המועצה האזורית חוף הכרמל לנבחרים מבין תושבי חוף הכרמל. האות הוענק השנה לחמישה יקירים על מפעל חיים ועל פעילות ציבורית משמעותית רבת שנים. חמשת היקירים נבחרו על ידי הוועדה הציבורית לבחירת יקיר חוף הכרמל מבין המועמדים שעמדו בקריטריונים. בקביעת מקבלי האות הובאו במניין השיקולים המרקם המיוחד של אוכלוסיית חוף הכרמל ותחומי העשייה השונים של המועמדים. מקבלי אות יקיר חוף הכרמל לשנת 2018 נבחרו לפני הבחירות, ע"י הוועדה הציבורית שהקים כרמל סלע, ראש המועצה היוצא, בתוך כך הזמין ראש המועצה אסיף איזק את כרמל סלע להעניק יחדיו את האות ליקרים והודה לו על תקופת החפיפה בין השניים.

קבלו את יקירי חוף הכרמל לשנת 2018:

ניסים פרנג'י – גבע כרמל
ניסים פרנג'י נולד בטורקיה בשנת 1945, עלה עם משפחתו לישראל למעברת עולים, ומשם עברו למושב גבע כרמל. מזה שנים רבות מקדיש ניסים זמן רב לפעילות התנדבותית למען הקהילה, דרך וועד האגודה ועד היום בוועד המקומי.
ניסים חרט על דיגלו לקדם את התרבות והספורט בגבע כרמל. אין אירוע או חג בלי שניסים משתתף הן כשחקן והן מאחורי הקלעים בהפקה, בצילום ובתיעוד.

גאוותו ואהבתו הגדולה היא לכדורגל. ניסים הקים בית ספר לכדורגל לילדים בחוף הכרמל המכיל 70 ילדים. בתחום אחריותו לגייס משאבים, לבחור את המאמנים ולפקח עליהם, לדאוג לתרומות עבור התלבושות והאביזרים, לטפל במגרשים ולארגן טורנירים בין יישובי חוף הכרמל ומחוצה לו. ניסים פועל לאורך כל השנים כשליח ציבור המהווה דוגמא ומופת להתנדבות ותרומה למען הקהילה. על כל זאת ועוד הוענק לניסים פרנג'י אות יקיר חוף הכרמל.

טירק הלנה- כרם מהר"ל
הלנה טירק נולדה בשנת 1925 בכפר סטארינה בצ'כוסלובקיה.
שלושת אחיה הגדולים, חיים, משה ושמואל, נולדו לפני מלחמת העולם הראשונה. והלנה ושתי אחיותיה שרלוטה ומרינה נולדו אחרי שאביהן חזר מן השבי הרוסי. אחרי השתלטות הגרמנים נשלחה המשפחה לאושוויץ. האב והאם נשלחו לתאי הגזים וגם חיים ומשפחתו. הלנה ושתי אחיותיה נשארו יחד ושרדו את התופת רק בזכות העזרה והתמיכה שנתנו האחת לשנייה. בשנת 1949 עלתה לישראל בעקבות אהבתה לשמחה, יליד פולין, שנשאר יחיד מכל משפחתו. הם התחתנו והיו בין ראשוני מקימי המושב כרם מהר"ל שם גם נולדו ילדיהם אברי ואשר. הטרגדיות והאסונות המשיכו לפקוד את חייה כאשר בשנת 1988 נפטר שמחה בעלה בטרם עת, מספר שנים לאחר מכן איבדה את נכדתה רינת, כשטבעה בתאונה שקרתה בגן, ובשנת 1996 נהרג בנה אברי כשהתהפך עם טרקטור. למרות כל הזיכרונות והסיוטים, הלנה מרגישה שחייבים להמשיך ולספר את הסיפורים, כדי שלא יוכלו להכחיש את השואה ולהגיד שהיא הומצאה. הלנה העבירה ומעבירה שיחות בנושא השואה גם לשכבות הבוגרות וגם לנוער. דלתה תמיד פתוחה לתרום מניסיונה ומעברה והינה בקשר וחיבור לכלל הקהילה.

הלנה מאמינה, שדרך פרוייקט "זיכרון בסלון", ניתן לקיים שיח פתוח על זיכרון השואה והשפעתו על החברה בעבר, היום ובעתיד. במהלך שנותיה הרבות הייתה פעילה חברתית, ומתנדבת בארגונים ובוועדים במושב. הלנה מגלמת בסיפור חייה הראוי להערצה את הישרדות העם היהודי, דוגמא לחיים במדינת ישראל, חיים של שמחה בצד השכול, של עשייה והמשכיות הדורות. על כל זאת ועוד, הוענק לה אות "יקיר חוף הכרמל"

דוד גרליך- שדות ים
דוד גרליך נולד בשנת 1928 בעיר שטרסבורג שבצרפת.
במהלך מלחמת העולם השנייה, נדדה המשפחה לדרום צרפת ומצאה מסתור.
דוד, נתבקש על ידי פעילים של המחתרת היהודית, לסייע בהעברת ילדים יהודים את הגבול עם שווייץ. בהמשך ברח לבדו לשווייץ ושם עבד אצל איכר מקומי על מנת לקבל הכשרה מקצועית בחקלאות. עם תום המלחמה, חזרה המשפחה לשטרסבורג, ודוד הצטרף להקמת סמינריון למדריכים אשר הוכשרו להדריך ולחנך ילדים יהודים יתומים ניצולי שואה, בחיזוק המסורת היהודית ואהבה לארץ ישראל. בשנת 1949 התחתנו דוד ומיכל ועלו כחלוצים לארץ ישראל לקיבוץ שדות ים. דוד איש חינוך בכל רמ"ח אבריו. מורה ומחנך דורות רבים של תלמידים משדות ים ומיישובי חוף הכרמל, שידע להעצים כל ילד באשר הוא, לדחוף לעצמאות ולקיחת אחריו משותפת. חלקו הרב ניכר בעיצובו החינוכי והמערכתי של בית הספר המשותף חוף הכרמל. חזונו היה לאפשר למתקשים במקצועות הריאליים למצות את יכולתם ופיתח עבורם חוג בחירה בשם "מתמטיקה יוצרת", שעסק בהפקות וצילומי קולנוע בטרם עידן הווידאו. לימים הפך החוג למגמת הקולנוע ולאולפן האור קולי בבית הספר.

דוד השאיר את חותמו וזוכה להערכה רבה מתלמידיו הרבים עד היום. עם סיום עבודתו בבית הספר, שימש במשך שנים כמנהל המכללה האזורית בחדרה. במסגרת פעילותו הציבורית אף שימש כרכז המדור לבמאות של התנועה הקיבוצית והקים את המרכז האור קולי של התנועה ברמת אפעל. דוד הקים בשדות ים את אולפן הווידאו הראשון, שהפיק ותעד סרטים ואירועים מחיי הקהילה ואף לקח על עצמו לתעד את קורות החיים והסיפורים האישיים של וותיקי הקיבוץ. על כל זאת ועוד הוענק לו אות יקיר חוף הכרמל.

גלי הוס- עין הוד
גלי הוס נולד בשנת 1944 בקיבוץ עין הים שהיה ליד המושבה עתלית.
בשנת 1950 חברו חברי קיבוץ עין הים ביחד עם חברים יוצאי קיבוץ רמת רחל והקימו יחדיו את קיבוץ עין כרמל. בשרותו הצבאי הסדיר היה לוחם בחטיבת גולני, שירת שנים רבות במילואים בתפקידי פיקוד שונים והשתתף במלחמות ישראל. גלי התברך בכישרון וברוח יצירתית. בשנת 1974 קבע את ביתו בכפר האמנים עין הוד. במהלך כל השנים, הפגין מעורבות בחיי הכפר והקהילה ובמסגרת פעילותו בוועדים השונים תרם מזמנו, מרצו ותבונתו. בוועדת ההיגוי של עין הוד בה כיהן, תמיד העלה על נס את ייחודו וצביונו של הכפר ותושביו ואת החשיבות והחובה לשמר ולחזק את המאפיינים הללו. מעורבותו אף באה לידי ביטוי כשהתנדב לשרת כחבר מליאה – תפקיד שמילא כ - 12 שנים בהם הוא מנסה בכנות, ביושרה, בהגינות, בנחישות וללא משוא פנים לתרום לתהליכי קבלת החלטות, לדיונים בסוגיות כבדות משקל והקצאת משאבים לרווחתם של כל תושבי המועצה. גלי נשוי לנעמי, אב לארבע ילדים וסב לתשעה נכדים במהלך כל שנותיו הבוגרות הפגין מעורבות ורוח התנדבות במישורים החברתיים. על כל זאת ועוד הוענק לו אות "יקיר חוף הכרמל"

מרדכי עמר - עתלית
מרדכי עמר נולד בשנת 1947 במרוקו ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1953.
המשפחה השתקעה בישוב שומרה שבגליל העליון ולאחר כחצי שנה, עברו להתגורר בגבעת רילף שבעתלית. בשנת 1964 סיים מרדכי את הלימודים כמורה למקצועות הדפוס בבית הספר והפנימייה כפר חב"ד. את שירותי הצבאי עשה בנח"ל ובשנת 1971 התגייס למשטרת ישראל כמדריך אסירים בכלא דמון. שם הדריך ולימד את מקצועות הדפוס. עם סיום קורס מפקדים במשטרה, הקים את תחנת המשמר האזרחי בעתלית.

החל משנת 1974 נרתם מרדכי לעשייה למען עתלית והפך לפעיל ציבור מרכזי ומשפיע בישוב וכחבר במועצה המקומית. נבחר בבחירות אישיות לראשות המועצה המקומית בעתלית ב- 1978 וכיהן בתפקיד זה עד פרישתו בשנת 1998. בחריצותו ובמסירותו לתושבי עתלית, ידע למצוא את הפתרונות הנכונים למחלוקות ולצרכים המערכתיים ביישוב. דרך ביצוע תפקידו תרם ללא ספק להתפתחותה של עתלית. במהלך 24 שנות שירות ציבורי כיהן בתפקידים שונים ומגוונים. בתפקידו כיו"ר הוועדה לערים תאומות, פעל רבות ליצירת קשרים ויחסי תרבות, חינוך וכלכלה בין ערים בישראל לערים בחו"ל. כמו כן כיהן כיו"ר הוועדה למינהל העובדים במשרד הפנים, כיו"ר הנהלת המתנ"ס, כיהן בוועד המנהל של בית הספר כפר גלים ובעמותה לשימור מחנה המעפילים. בנוסף כיהן גם כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל, שחלשה על תחום התכנון והבנייה בטירת הכרמל, נשר, עתלית ורכסים. על כל זאת ועוד מוענק לו אות יקיר חף הכרמל