יקיר חוף הכרמל 2017

רבקלה אוחנה
רבקלה אוחנה נולדה בשנת 1946בברגן בלזן להוריה ציגלר פנינה ושלמה ז"ל שהיו שניהם ניצולי שואה. היא נקראת על שם שתי סבתותיה שנכחדו בשואה.
הוריה הכירו בנערותם לפני פרוץ המלחמה, וכשפורסמו רשימות הניצולים מצא אביה את אימה בבית החולים מטופלת במחלת הטיפוס ע"י רופאים בלגיים. לאחר שהחלימה, נישאו בברגן בלזן. כשהייתה בת שנה החליטו הוריה לעלות ארצה והופנו למחנה עולים בבנימינה. משם עברו להתגורר בצפת. שם עברה עליה ילדותה כבת יחידה בבית שבו ריחפה עננת שתיקה, איפוק והסתגרות מכל נושא השואה.
עם סיום לימודיה בבי"ס היסודי בהצטיינות, קיבלה "סטיפנדיה" שהוענקה לה על ידי נשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי והמשפחה עברה להתגורר בחיפה.
במהלך הלימודים בתיכון התרחשה חטיפת אדולף אייכמן ואז נחשפה למשמעות המספרים המוטבעים על ידם של אביה ואימה ולסיפורי הזוועות של הנאצים.
את לימודי התיכון סיימה בהצלחה, עשתה שרות צבאי קצר כמזכירתו של מוטה גור ז"ל ונישאה.
בשנת 1978 הגיעה עם משפחתה לקיבוץ נווה ים והשתלבה במערכת החינוכית של הקיבוץ כסייעת, מורה מחליפה וכגזברית בית הספר המשותף. רבקלה ראתה בפעילות החינוכית כשליחות, וכנציגה בוועדת החינוך של הקיבוץ הובילה את קבלתם של ילדי חוץ לגני נווה ים וכן יזמה את קליטתם בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה.
במשך 2 קדנציות היתה רבקלה נציגת הקיבוץ למליאה, במהלכם הייתה פעילה מאד בפרוייקט בניית היכל התרבות "מוזה". היא סברה שהיכל התרבות לא רק יביא תרבות לאזור אלא גם ייצור תחושת יחד של אנשים מישובים שונים אשר ייפגשו מידי פעם באווירה נינוחה.
כחברה בהנהלת המועצה עסקה באינטנסיביות במיפוי תלמידי חוף כרמל לצד הקמת בית ספר תיכון נוסף "כפר גלים".
רבקהלה האמינה כי בית ספר נוסף הוא לא רק צורך פיזי אלא גם נדבך נוסף לחינוך איכותי ערכי ועשיר אשר יצור אינטגרציה בין ילדי הישובים.
רבקלה נשואה לקובי ולהם 3 ילדים מקסימים, דלית זיו ושלומית מהם היא רווה הרבה נחת
כיום, מכהנת כמזכירת הפירוק המפעיל ושמה לה למטרה לראות את קיבוץ נווה ים קולט אנשים חדשים, מתגבר על הקשיים ומשתקם. רבקלה מאמינה שיבוא יום וקיבוץ נווה ים יהפוך לפנינה בחוף הכרמל.
רבקלה מילאה את תפקידיה בהתנדבות, באכפתיות ובמוטיבציה גבוהה מתוך רצון לתרום לחברה. בכל מעשיה ניכרים מסירות ואהבה למקום בו היא חיה ולאנשים החיים לצידה.
על כל זאת ועוד, מוענק לה אות "יקיר חוף הכרמל"

רקח יהודית
יהודית רקח נולדה בשנת 1946 בשם ג'וליה לאסתריאה ויצחק אספקה בתורכיה.
בשנת 48' עלתה המשפחה ארצה למחנה עולים בבאר יעקב ומשם עברו להקים את מושב גבע כרמל. האם אסתריה היתה האחות הראשונה במושב.
יהודית גדלה והתחנכה ברוח החלוציות, הנתינה והמסירות השמורה לדור מקימי הארץ הזו.
כנערה צעירה במושב, נאלצה לסיים את לימודיה כדי לתמוך במשק המשפחתי. עם שחרורה משירות צבאי אותו עשתה כמורה חיילת, נישאה, הקימה משק והחלה ללמוד ברמב"ם קורס אחיות מעשיות. עם סיום לימודיה השתלבה כאחות – דור שני במושב וזכתה לטפל במייסדי ומקימי המושב.
הרצון והנחישות של יהודית ללמוד ולהתקדם היה זה שהניע אותה להשלים את לימודי התיכון, להתקבל לקורס אחות מוסמכת אותו סיימה בהצלחה ולהמשיך בקורס בבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
אחרי הסמכתה, פתחה יחד עם ד"ר צביקה בהריר מרפאה להכשרת מתמחים ברפואת המשפחה.
בשנת 1987 מונתה יהודית כאחות אזורית והייתה אחראית על האחיות ביישובי חוף הכרמל – הן בסידור עבודה, נהלי עבודה, ארגון המרפאות ועוד. בעידודה של יהודית יצאו אחיות ללימודי המשך לאחיות מוסמכות.
בהמשך הדרך ניהלה יהודית את התחנה לבריאות המשפחה וכאות הוקרה והערכה על מסירותה קיבלה פרס עבודה מרחבית ומונתה כמנהלת סיעוד ברמה מחוזית.
עם סיום לימודיה לתואר ראשון בניהול מערכות בריאות פיתחה את היחידה להמשך טיפול במחוז חיפה והגליל המערבי והמשיכה בלימודי קורס בגריאטריה
בהמשך פתחה מרפאה ראשונית "שירות בתי אבות" המשמשת כבקרה על השירותים שקופת חולים כללית נותנת לבתי אבות פרטיים. יהודית ארגנה קורסים שונים לטיפול בקשישים ודרך לייעל את הטיפול בהם.
לפני יציאתה לגימלאות עברה קורס תמיכה במשפחות עם חולי אלצהיימר. עד היום מתנדבת בדיסקרטיות במשפחות הפונות אליה לעזרה.
לפני כשנתיים הוקם במועצה שירות ייעוץ לאזרח הפועל במרכז מיר"ב ובעתלית. יהודית מנהלת את המרכז עם עוד 6 מתנדבות במסירות אין קץ, עם אוזן קשבת, באמפתיה ואכפתיות. כחלק מהשרות, יהודית וחברותיה מפנות את האזרחים לייעוץ מול הקופות והמוסדות - בעיקר ביטוח לאומי, בנושאי בריאות וייעוץ משפטי.
יהודית מוצאת זמן להתנדבות במועדוני הקשישים במועצה ומעבירה הרצאות בנושאי בריאות. מאז ועד היום חייה שלובים עם שירותי הבריאות בגבע כרמל. אפשר לומר שכל מי שיש לו בעיה רפואית יודע שיש לו אוזן קשבת.
יהודית התאלמנה מבעלה מקס ז"ל להם 2 ילדים אורן ומירב ו – 5 נכדים: דור, גל, עמית, אורי ואיתי. יהודית רווה נחת ממשפחתה ונהנית לבלות איתם ועם בן זוגה משה בטיולים בארץ ובעולם.
יהודית מוכרת באישיותה המדהימה, בנועם הליכותיה ובנתינה ללא תנאי. בכל מעשיה ניכרים מסירות ואהבה והיא מהווה דוגמא ומופת לתושב מעורב ותורם לקהילה.
על כל זאת ועוד מוענק לה אות "יקיר חוף הכרמל"

רוני בר ששת
רוני בר ששת נולד בשנת 1941 באגאדיר שבמרוקו. בהיותו בן 14 שנה, עלה ארצה, למד והתחנך בקיבוץ החותרים.
רוני בוגר מכון אבני לציור ופיסול ובוגר סמינר למורים ע"ש "הנס בייט" בירושלים. השתלם בקולנוע ב"פרנסונס" אוניברסיטה בניו יורק, עשה תואר ראשון ב"אמנות בחברה" וקיבל תעודת HONOURS על הצטיינותו בלימודים מטעם אוניברסיטת לידס באנגליה.
לאחר שירותו הצבאי עסק בחינוך ובהדרכת נערים ונערות אשר נפלטו מבתי הספר ונקלטו לחינוך והכשרה בקיבוץ כל זאת בסבלנות רבה, תוך מתן יחס אישי ורגישות כלפי כל אחד ואחת.
בתחילת שנות השבעים שהה בצרפת, כשליח מטעם הסוכנות היהודית והתנועה הקיבוצית, שם ארגן פעילויות בקרב סטודנטים יהודים לבלימת התעמולה הערבית והפלסטינאית. ומאוחר יותר הופעל כאיש הקשר, של העלייה הבלתי לגלית באחת ממדינות צפון אפריקה.
עם שובו ארצה, גוייס למזכירות התנועה בכדי לסייע ליישובי מצוקה שלאחר מלחמת יום כיפור. רוני הגה את הרעיון של הקמת תנועה מהעיר אל הכפר, של צעירים סטודנטים להתיישבות והקמת ישובים חדשים בגליל ובגולן.
בתקופת גיוסו של רוני, הוקמו הישובים מורן ולוטם בגליל ואורטל בגולן. כמו כן, תוגברו הישובים עין זיון, אלרום ומרום גולן בגולן והישובים גלגל ונערן בבקעת הירדן.
רוני התברך בכישרון וברוח יצירתית. היה בין החלוצים שהכניסו לתוכנית הלימודים את לימודי התקשורת והקולנוע בבתי הספר התיכוניים בארץ כולל בית הספר המשותף במעגן מיכאל. תוכנית שהפכה למגמת תקשורת וקולנוע לבגרות אותה ריכז למעלה מ –18 שנים. כמו כן, רוני עבד כמדריך שיקום באמצעות קולנוע במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, במשרד הביטחון , במועדון של נכי צה"ל והלומי קרב.
גאוותו של רוני הינה בהדרכת נערים ילדי עולים מאתיופיה, אותם לימד צילום ועריכה במתנ"ס בטירת הכרמל ובעזרתו יש בינהם שעוסקים ומתפרנסים כצלמים ועורכי סרטים.
לאורך השנים, עסק רוני בתפקידים מרכזיים בקיבוץ בינהם כמרכז וועדת חברה, כמזכיר מוניציפלי וכמזכיר הקיבוץ והקהילה.
רוני חבר ב"אגודת הציירים והפסלים", אמן יוצר בתחומי האמנות הפלסטית, ציור, פיסול, הדפס, רישום ומציג בתערוכות בארץ בחו"ל. רוני תכנן והקים את אנדרטת השואה בקיבוץ החותרים, לזכר קרובי משפחת החברים בקיבוצו, שנספו בשואה.
בכל מעשיו ניכרים מסירות ואהבה למקום בו הוא חי ולאנשים החיים לצידו.
על כל זאת ועוד מוענק לו אות "יקיר חוף הכרמל"

רכס אילנה
אילנה רכס נולדה בשנת 1940 במעין צבי. בתם של מייסדי הקיבוץ יעל וגדעון פיליפס ז"ל.
גדעון, אביה, כיהן מספר שנים כראש המועצה חוף הכרמל.
עם סיום השרות הצבאי יצאה אילנה לשנת שירות בקיבוץ הצעיר כפר עזה, שם הכירה את מיכאל, שעבר את ילדותו בתוך אימי השואה וניצול יחיד ממשפחתו. אילנה ומיכאל נישאו ולהם 5 ילדים.
בכפר עזה נולדו שלושת הבנים הגדולים והזוג עבר את שנותיו הראשונות של הקיבוץ ואת מלחמת ששת הימים מול העיר עזה. בתום עשר שנים, חזרה המשפחה למעין צבי.
במלחמת יום הכיפורים נפצע מיכאל קשה בקרבות ברמת הגולן. למרות פציעתו המשיך בלימודי הנדסאות והקים בית מלאכה שבו פיתח מוצרי עזר לנכים וכן מיכון רב לענפי הקיבוץ ואף יצא לעזרת קיבוץ חולית לאחר הפינוי מחבל ימית. מיכאל נפטר לפני 17 שנים ממחלת הסרטן ולאחר פטירתו הוכר כחלל צה"ל
בשנת 1984 נפל בנה הבכור, שגיא, בשירותו כנווט פנטום בחיל האוויר. מיכאל הקים גן לזכרו, "מצפה שגיא". הגן מצוי בפינת חמד הצופה אל נוף חוף הכרמל והים, ומהווה מקום מפגש והתייחדות עם הטבע והנוף למטיילים בו. מאז מות בעלה, אילנה ממשיכה לטפח את הגן במסירות רבה ובעזרת בני משפחה.
אילנה אהבה לעבוד בחינוך וניהלה את בית התינוקות והגיל הרך במשך שנים רבות עד יציאתה לגמלאות. לאורך השנים, ראתה בפעילות התרבותית חינוכית שליחות ותרמה מזמנה בוועדות השונות של הקיבוץ, בארגון טיולים והדרכת ילדים וחברים.
בראשית שנות האלפיים, הצטרפה אילנה לעמותה "ידידי קיסריה העתיקה".
ולמפעל התנדבותי הנקרא "גן קהילה" – שבו מתנדבים תורמים מזמנם בכדי לשפר את חווית הביקור של מבקרים באתרי תיירות רבים.
אילנה עברה את קורס המדריכים הראשון ומאז לא חדלה להשתלם ולהשתכלל בידע ובכישורים הדרושים כדי לגעת בקהל ולעניין אותו באתר ומורשתו.
אילנה מתמידה להגיע מידי שבת, מעניקה מהידע שלה לציבור הרחב ומקרבת למבקרים את נפלאות קיסריה, העיר רבת השנים.
כיום, בנוסף להדרכה אילנה מרכזת את פעילות המתנדבים, הכוללת ניהול קשר עם הנהלת האתר, איתור מתנדבים חדשים והעשרה.
את כל זה היא ממלאה ברוח נעימה, עניינית, המשרה אנרגיה טובה על כל חבריה.
אילנה, המגלמת בסיפורה את ארץ ישראל היפה, היא סמל להתנדבות, למחוייבות לקהילה ולאהבת הטבע והארץ.
אילנה היא דוגמה לחיים במדינת ישראל, של שמחה ושכול, של התרכזות בהתנדבות ועשייה, ובהמשכיות הדורות.
על כל זאת ועוד, מוענק לה אות "יקיר חוף הכרמל"

זהבה חמו
זהבה חמו או בכינוייה זהרי , נולדה בשנת 1947 בעיר מרקש שבמרוקו. בשנת 1951 עלתה עם משפחתה ארצה והתיישבה במושב גורן אשר בגליל המערבי.
לאחר מספר חודשים החליט אביה ז"ל לעזוב את המושב ולעבור לעתלית. ילדותה ובגרותה של זהבה עברו בעתלית ביחד עם חמשת אחיה ובשנת 1966 התחתנה.
במהלך השנים עבדה זהבה כתופרת בחיפה וכמנהלת משק בית, מגדלת ומחנכת את 4 ילדיה על ברכי מורשת הארץ – בנים אשר תרמו למדינה ושרתו כולם ביחידות לוחמות.
3 מהם אבי, אורן ואילן גרים בעתלית –והבן הנוסף חנן כרמיאל. לכלותיה היא מתייחסת כאל בנותיה. רווה נחת, דואגת ומפנקת את 15 נכדיה ומחכה בעזרת השם לנינים.
עם יציאתה לגימלאות נוצר לזהבה חלל ריק והיא מחליטה לתרום מזמנה לטובת עזרה לזולת.
מזה 9 שנים מתנדבת בגמ"ח. קיץ וחורף זהבה אינה מפסידה יום של פעילות. היא מתמידה במשימה שלקחה על עצמה, לא נחה לרגע עד להשלמתה ועושה זאת עם הרבה סיפוק ואהבה.
בשאר ימות השבוע, לאחר שסיימה את הליכת הבוקר מתפנה לשיעורי התורה ולהתנדבות בחנות יד שנייה שפועלת בעתלית.
זהבה עושה את הפעילות המתמשכת הרחק מאור הזרקורים למען הקהילה ולרווחתה.רוח ההתנדבות והנתינה בליבה יכולים לשמש מופת וסמל לרבים.
על כל זאת ועוד מוענק לה אות "יקיר חוף הכרמל"

שבתאי זאב
זאב שבתאי נולד בשנת 1941 בבית אורן, מאחרוני יישובי "חומה ומגדל. זאב שהיה הילד הראשון בקיבוץ, סיים לימודיו במקום, ויצא לשנת שרות להדרכה בתנועת "המחנות העולים".
זאב התנדב לצנחנים, סיים בהצטיינות והיה לקצין הראשון של דור הבנים בבית אורן.
עם סיום השירות נכנס מיד לריכוז ענף הלול בקיבוץ יחד עם הדרכה בגרעינים של "הנוער העובד" המיועדים לתגבור הקיבוץ.
לאחר סיום הכשרתו בקורס לרכזי משק ברופין נכנס לתפקיד אותו מילא פעמיים, כמו גם עסק כמזכיר, מחנך בביה"ס המשותף, מנהל ייצור במפעל המקומי ואיש אחזקה בקיבוץ עד יציאה לגימלאות.
עם היציאה לגימלאות דאג זאב להעברת הארכיון אל מבנה המאפייה הישן, מהמבנים הראשונים בקיבוץ, אותו דאג לשפץ. תחילה תחת ידיו הנאמנות של צבי כרמי ז"ל ולאחר פרישתו נטל על עצמו את האחריות לארכיון הישוב.
שנים רבות נושא זאב על כתפו את נושא הקבורה ובית הקברות בכלל, אותו קיבל ב"ירושה", מאביו איציק ז"ל. התפקיד כולל סידורי הלוויה, הקמת המצבות, טיפוח וגינון, מיפוי ותכנון, הגנה מחיות בר והרבה עבודות שיקום שנדרשו לאחר השריפה הגדולה שפגעה קשות בבית הקברות.
זאב עושה את תפקידו באחריות, אכפתיות ורגישות רבה הזוכה להערכת התושבים וכל זאת בהתנדבות, בזמנו הפנוי וללא כל תמורה.
פרוייקט נוסף אותו ממלא זאב במשך שנים ועד היום, הוא הנחיית יום הזיכרון לחללי צה"ל על טקסיו ומרכיביו השונים – בערב הפתיחה, בבית הקברות ובהכנת התצוגה על הנופלים.
זאב נשוי לדניאלה, אב לשבעה ילדים, מהם חמישה חברים בקיבוץ אשר בונים בו את ביתם.
זאב בן 74 - אך יכול להביס בקלות צעירים ממנו בכוחו וכושרו הגופני.
על מדפים שבביתו בקיבוץ מונחים 120 גביעים ועשרות מדליות מתחרויות בארץ ובעולם -בעבר בטריאתלון וכיום בשחייה.
זכייתו במדליות באליפות אירופה האחרונה למסטרס בלונדון הביאו לקבלת תעודת הוקרה ומלגה ממליאת המועצה .
זאב מהווה דוגמא אישית להתנדבות ומעורבות אזרחית העושה הכל מתוך שליחות ואמונה.
על כל זאת ועוד מוענק לו אות "יקיר חוף הכרמל".